אלכסנדר שלי

רבים מהחברים שעומדים איתנו כאן היום צחקו עליי לא פעם שאני לחוצת חתונה, ואני כמובן תמיד התעקשתי שאני בכלל לחוצת חתן. 

בחודשים הראשונים אחרי שעברנו לגור ביחד ניסיתי להבין למה הרגשתי ככה והגעתי לתובנה מוזרה – בכל רגע נתון אנחנו מי שאנחנו בהווה ובאותה נשימה גם כל מי שנוכל להיות בעתיד.

הייתי בו זמנית אופיר הסופרת, המושבניקית, המסורתית ועוד רבות וטובות שכל אחת משכה לכיוון אחר. אז חיכיתי שיגיע מי שנועדתי לו, אתפשר על חלקן וייקבע עתידנו המשותף.

אבל אז נפל לי האסימון – למרות שכבר טרחת להגיע ולגאול אותי מייסורי, החיים שלי נראים בדיוק כמו שתכננתי, ואפילו טובים יותר!

זו הייתה תובנה מרעישה, לגלות שזוגיות טובה באמת לא גורמת לך להתפשר על מי שאת אמורה להיות אלא עוזרת לך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך.

ובאמת לא יכולתי לדמיין בן זוג מושלם כמוך – אני אוהבת את ההומור הגרוע שלך, את הציניות ואת הצחוק המוגזם (בעיקר מבדיחות של עצמך), למרות שאתה כל הזמן מציק לי בכוונה.

יותר מכל אני אוהבת את ראית העולם הייחודית והרציונאלית שלך, אולי דווקא בגלל שהיא שונה משלי.

תודה לך שבשלוש השנים האחרונות לימדת אותי איך לאהוב את עצמי מחדש, נתת לי גב וכתף, דאגת לי והרמת אותי לגבהים חדשים. אני כבר לא יכולה לחכות ולגלות מה החיים מתכננים לנו, אבל אין לי שום ספק שכל עוד אני לצידך יהיה טוב, ואני מקווה שגם אתה יודע.

לכן אני מתרגשת לעמוד איתך היום בפתח השלב הבא והמרגש בקשר שלנו, כאופיר של ההווה ובאותה הנשימה גם אינספור אופיריות נוספות שלכולן יש דבר אחד במשותף – הן כולן שלך.